שחידם נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא:

1.בפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 25/10/08 (להלן: "התאונה"), בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.הנתבעת כפרה בחבות, באירוע ובנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע.

לפיכך, פוצל הדיון ונקבע כי ראשית תבורר שאלת החבות.

טענות הצדדים בתמצית:

3.לטענת התובע בתביעתו, התאונה ארעה בתאריך 25/10/08 שהיה יום גשום. בדרך בנסיעה התובע ראה שמד החום עלה למעלה והדבר מצביע על בעיה במנוע. לכן עצר את רכבו וירד מהרכב פתח את מכסה המנוע ובגין הגשם והחשכה מכסה המנוע החליק ונפל על הזרת של התובע בידו הימנית. עקב ובגין התאונה נפגע התובע באצבע 5 ביד ימין ונגרמו לו כאבים קשים והגבלות בתנועת האצבע. התובע עתר למינוי מומחה בגין נכותו.

4.הנתבעת, כאמור, כופרת בחבות וטוענת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו וכי הוא נפגע בנסיבות אשר אינן מקימות עילת תביעה כנגד הנתבעת בהתאם לחוק, כך שדין התביעה להידחות תוך חיוב בהוצאות.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שבפניי, מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ודין התביעה להידחות.

דיון:

6.ממכלול הראיות עולות סתירות ואי דיוקים באשר לגרסתו של התובע לקרות התאונה כפי שיפורט להלן:

7.עדים לתאונה:

א. בתצהירו (מוצג ת/1) מתאר התובע כי בליל התאונה נסע עם שני חברים נוספים, מר קייס סלימאן אשר ישב לידו ומר עמיד עזאם. מנגד, בחקירתו על ידי החוקר מטעם הנתבעת (מוצג נ/2), כאשר נשאל התובע האם היו עדים לתאונה, תשובתו היתה כי היה איתו רק חבר שלו, עמיד עזאם (עמ' 6 ש' 4 למוצג נ/2).

ב.בהקשרו של מוצג זה יצויין כי בתום ישיבת ההוכחות ולאחר שקיבל לידיו את המוצג הודיע התובע בהודעה מיום 14/11/10 כי הוא אינו מעוניין בחקירת החוקר ומוותר על תמלול אחר לקלטת. יחד עם זאת, הודיע כי במסגרת סיכומיו יתייחס לציטוטים רלבנטיים בתמלול. כן יצויין כי התובע אישר בחקירתו כי נחקר על ידי החוקר ואמר לו את האמת (עמ' 4 ש' 26 עד עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול).

ג.לפיכך, בעניין זה אין בידי לקבל את עמדת התובע בסיכומיו לפיה כאשר נשאל על ידי החוקר בדבר עדים נוספים "ענה לקונית ולא התנדב להגיד שהיה עוד חבר במכונית". השאלה אותה נשאל על ידי החוקר היתה דווקא בלשון רבים:

"ח.היו עדים, עדי ראיה?

ת.כן, היה, היה איתי חבר שלי... עמיד עזאם".

(עמ' 6 ש' 1-4 למוצג נ/2)

כאשר לאחר מכן, ממשיך התובע ומפרט פרטים נוספים ולרבות שם אביו ומספר הטלפון של העד עזאם, כך שלא מדובר בשאלה מכוונת כנטען וההיגיון מצביע על כך שאילו היו עדים נוספים היה התובע מציין זאת בחקירתו בפני החוקר, דבר שלא נעשה.

ד.עוד בעניין זה יצויין, כי העובדה שלא הובא מטעם התובע עד רלבנטי, שהינו מר עמיד עזאם, פועלת לחובתו ומחלישה את גרסתו.